העיר העברית הראשונה והכרך האורבאני היחידי שיש לנו, הציבה תמיד אופוזיציה ממשית ל"נרטיב העל" של התנועה הציונית. אל מול האתוסים הגדולים: ציונות, בניין הארץ, התיישבות, חקלאות וצבא , התנהלו החיים בתל אביב כקרנבל אחד גדול של נהנתנות, הגשמה עצמית וחיים חסרי אידיאולוגיה ודאגות. נעקוב כיצד הקונפליקט הזה בא לידי ביטוי בקולנוע הישראלי בכלל ונתמקד בעבודתם של אפרים קישון ז"ל, אורי זוהר ואסי דיין ז"ל, היוצרים המזוהים ביותר עם העיר.
