גרמניה מתבוננת בעברה

מסע קולנועי מרתק ("תוף הפח", "נישואיה של מריה בראון", "ילדה רעה") אל התודעה הגרמנית הפגועה שלאחר מלחמת העולם השנייה. האם נערך חשבון נפש לאומי עם זוועות המלחמה? האם הקולנוע הגרמני הפך לחלק ממערך ההכחשה הלאומי בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה?